מצב החירום הכלכלי הגדול ביותר בהודו מאז העצמאות: אמר רג’וראם רג’אן

הוא מתייחס למשבר הכלכלי המשולב הזה כאתגר הגדול ביותר עבור הודו בתקופה האחרונה.

ביום שני זה, המושל לשעבר של ה- RBI ראגורם רג’אן פרסם הערה העוסקת בעובדות ובצעדים שיש לקחת בחשבון כדי להילחם במשבר הכלכלי לאחר נעילת COVID-19 ועוד.

הוא מציע את הרעיון לערוך מבחני משמעות באזורי הנקודה החמה ולהקים משאבים ניידים למהר בזמני החירום. התרחיש לאחר הנעילה עדיין לא בטוח. 

צעדים שיש לקחת בחשבון כדי לשלוט על התפשטות לאחר תקופת הנעילה

בני נוער בריאים, שוכנים בהתרחקות מתאימה באכסניות בקרבת מקום העבודה, אולי עובדים אידיאליים להתחיל מחדש. כמובן שרק קומץ מעסיקים יוכלו בתחילה להבטיח בטיחות עובדים מספקת, אך הם עשויים להיות המעסיקים הגדולים ביותר. מכיוון שהיצרנים צריכים להפעיל את כל שרשרת האספקה ​​שלהם כדי לייצר אותם, יש לעודד אותם לתכנן כיצד הרשת כולה תיפתח מחדש. המבנה המינהלי לאישור תוכניות אלה ולהקל על תנועתם של המאושרים צריך להיות יעיל ומהיר – יש לחשוב עליו כעת

על הממשלה לתכנן נזקקים, שכירים ונמוכים.

בינתיים, הודו צריכה כמובן להבטיח כי בני המעמד הבינוני העניים והלא שכירים שמונעים לעבוד לתקופות ארוכות יותר יוכלו לשרוד. העברות ישירות למשקי בית עשויות להגיע לרוב אך לא לכולם, כפי שציינו מספר פרשנים. יתר על כן, נראה כי כמות ההעברות אינה מספקת לראות משק בית מעל חודש.

ראינו כבר תוצאה אחת מכך שלא עשינו זאת – תנועה של מהגרי עבודה. אחר יהיה אנשים שמתריסים נגד נעילה כדי לחזור לעבודה אם הם לא יכולים לשרוד אחרת.

המשאבים הכספיים המוגבלים שלנו הם בהחלט דאגה. עם זאת, הוצאה על נזקקים בשלב זה היא שימוש במשאבים בעדיפות גבוהה, הדבר הנכון לעשות כאומה אנושית, כמו גם תורם למאבק בנגיף. זה לא אומר שאנחנו יכולים להתעלם מהאילוצים התקציביים שלנו, במיוחד בהתחשב בכך שגם הכנסותינו יושפעו קשות השנה. בניגוד לארצות הברית או אירופה, שיכולות להוציא 10% יותר מהתמ”ג ללא חשש מהדרגת דירוג, כבר נכנסנו למשבר הזה עם גירעון פיסקלי עצום ונצטרך להוציא עוד יותר.

מסחר ועסקים מוטרדים. פיננסים וטכנולוגיה צריכים לעבוד יד ביד 

“הורדת דירוג בשילוב עם אובדן אמון המשקיעים עלולה להוביל לשער חליפין צונח ולעלייה דרמטית בשיעור הריבית לטווח הארוך בסביבה זו, ולהפסדים משמעותיים עבור המוסדות הפיננסיים שלנו. אז עלינו לתעדף, לקצץ או לעכב את ההוצאות החשובות פחות, תוך התמקדות מחודשת בצרכים המיידיים. במקביל, כדי להרגיע את המשקיעים, הממשלה יכולה להביע את מחויבותה לחזור ליושר הפיסקאלי, לגבות את כוונתה על ידי קבלת הקמת מועצה פיסקלית עצמאית וקביעת יעד חוב לטווח בינוני, כפי שהציע NK Singh. וַעֲדָה.

למפעלים קטנים ובינוניים רבים, שכבר נחלשו במהלך השנים האחרונות, אין אולי את המשאבים לשרוד. לא כל אחד יכול או צריך להינצל בהתחשב במשאבים הכספיים המוגבלים שלנו. חלקם פעולות ביתיות זעירות, אשר יתמכו בהעברות הקצבאות הישירות למשקי בית. עלינו לחשוב על דרכים חדשניות בהן ניתן לעזור בדרכים קיימא גדולות יותר, במיוחד כאלו שיש בהן הון אנושי ופיזי ניכר..

בנק הפיתוח התעשייתי הקטן בהודו יכול להפוך את תנאי ערבות האשראי שלו להלוואות בנקאיות לחברות קטנות ובינוניות עוד יותר נוחים, אך סביר להניח שבנקים לא ירצו לקחת על עצמם סיכון אשראי הרבה יותר בשלב זה. הממשלה יכולה לקבל אחריות על ההפסד הראשון בהלוואות בנקאיות מצטברות שהוענקו לחברות קטנות ובינוניות, עד לכמות מיסי ההכנסה ששילמה החברה הקטנה ובינונית בשנה האחרונה..

זה מכיר בתרומה העתידית האפשרית של חברות קטנות ובינוניות לממשל הממשלתי ומתגמל אותה בגישה קלה יותר לכספים כיום. כמובן, זה מסייע לחברות קטנות ובינוניות רק אם נאסר על הבנק המלווה להורות לחברות קטנות ובינוניות להשתמש בהלוואה המובטחת להחזר הלוואות העבר של הבנק 

ל- RBI יש אחריות גדולה

חברות גדולות יכולות להיות גם דרך לתעל כספים לספקים הקטנים יותר שלהן. בדרך כלל הם יכולים לגייס כסף בשוקי האג”ח ולהעביר אותם הלאה. למרבה הצער, שוקי האג”ח הקונצרניים אינם מאוד פתוחים להנפקות כיום. יש לעודד בנקים, חברות ביטוח וקרנות נאמנות לאג”ח לרכוש הנפקות אגרות חוב בדרגות השקעה חדשות, ולהקל על דרכן על ידי בנק המילואים בהודו שמסכים להלוואות כנגד תיקי האג”ח האיכותיים שלהן באמצעות עסקאות רפו..

יש לשנות את חוק ה- RBI על מנת לאפשר לבנק המילואים לבצע עסקאות אלה, והוא יצטרך להחזיק תספורות מתאימות בתיקים אלה כדי למזער את סיכון האשראי שלו, אך זו תהיה תמיכה נחוצה בהלוואות חברות. הממשלה צריכה גם לדרוש מכל אחת מסוכנויותיה ויחידות המגזר הציבורי, כולל ברמת המדינה, לשלם את חשבונותיהן באופן מיידי, כך שחברות פרטיות יקבלו נזילות יקרה..

לבסוף, הקשיים בענפי משק הבית והתאגידים ללא ספק יבואו לידי ביטוי במגזר הפיננסי. בנק המילואים הציף את המערכת הבנקאית בנזילות, אבל אולי הוא צריך לחרוג, למשל, להלוואות כנגד בטחונות איכותיים ל- NBFC מנוהלים היטב. עם זאת, יותר נזילות לא תסייע לספיגת הפסדי הלוואות. נכסים שאינם מבצעים יעלו, כולל בהלוואות קמעונאיות עם עליית האבטלה. על בנק הרזרב לשקול הטלת הקפאה על תשלומי דיבידנדים מהמוסד הפיננסי, כך שהם יבנו עתודות הון. בכל זאת ייתכן שמוסדות מסוימים יזדקקו להון רב יותר, והרגולטור אמור לתכנן זאת.

המשאבים הטובים ביותר והיריבים הפוליטיים התאגידיים צריכים להתכנס בכדי לגרום לזה לקרות.

יש הרבה מה לעשות. על הממשלה לקרוא לאנשים בעלי מומחיות ויכולות מוכחות, שיש רבים כל כך בהודו, שיעזרו לה לנהל את תגובתה. יתכן שאולי תרצה להגיע מעבר למעבר הפוליטי בכדי למשוך את חברי האופוזיציה שהתנסו בתקופות קודמות של לחץ גדול כמו המשבר הפיננסי העולמי. עם זאת, אם הממשלה תתעקש להסיע הכל ממשרד ראש הממשלה, עם אותם אנשים עמוסים מדי, היא תעשה מעט מדי, מאוחר מדי..

ברגע שהממשלה תהיה באחריות תחת שליטה – ונקווה שהטמפרטורות והלחות החמים של הודו יחלישו את העברת הנגיף – עליה לבנות מחדש את התקווה. התחזית הכלכלית עוד לפני וירוס הקורונה נחלשה בהתמדה, והסביבה החברתית-פוליטית התדרדרה. מעטים יתלהבו פשוט לחזור למצב ההוא.

אומרים כי הודו מתייצבת רק במשברים. אני מקווה שהטרגדיה הזו, שאיננה מצומצמת אחרת, תעזור לנו לראות עד כמה נחלשנו כחברה, ותמקד את הפוליטיקה שלנו ברפורמות הכלכליות והבריאותיות הקריטיות שאנו זקוקים לה..